ביאור:בראשית ו ו
בראשית ו ו: "וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו ו.
וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם
[עריכה]משפט קשה.
- אלוהים הרגיש שהוא נכשל. מעשה ידיו, שהוא חשב שזה "טוֹב מְאֹד" (בראשית א לא), היה כשלון מעליב.
- אלוהים נעשה עצוב, מחוסר יכולת לתקן את הבעיה בצורה מוסרית.
אלוהים לא רצה להרוג את יצירתו ולגרום להם כאב וסבל.
אלוהים לא רצה לעשות הכל מחדש, הן מי מבטיח שבפעם השניה זה לא יהיה אותו הדבר.
- אלוהים היה תקוע ללא מוצא - אי אפשר לתקן בלי להרוס.
וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ
[עריכה]עבר זמן מה. אלוהים חיפש פתרונות, ובמשך הזמן הזה הוא היה עצוב. לבטח אלוהים, חשב וחשב מה היא הבעיה, למה בני האדם מתעסקים בחמס כל היום, ומה הפתרון המתאים.
לאלוהים היה חשוב ליצור את האדם. הוא רצה אדם שישתף פעולה "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ביאור:בראשית ב טו) את גן העדן שהוא בנה על כדור הארץ. לאלוהים היה חשוב ליצור אדם שישמור את דרך אלוהים "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט), שישמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), כדי שיתברכו "בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יח יח).
קשה להבין למה אלוהים התעצב, הן הוא כבר ראה מה קרה בגן עדן עם הנחש וכעס על אדם וחוה וקבע: "כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (ביאור:בראשית ג יט).
אלוהים היה יכול:
- להזהיר אותם, או להסביר להם שזה רע. כנראה הם לא הגיבו ולא תיקנו את דרכם.
- לחכות ולתת להם למצוא שזה רע, ולהבין מעצמם. אבל כנראה שעברו כבר מספר מאות שנים והם לא שינו את דרכם, והבעיה הלכה והחמירה.
- להתחיל לחפש אדם מיוחד, שיתאים למטרתו לפתור את הבעיה, כדי שהוא לא יצטרך להתחיל מחדש. גם זה לקח מאות שנים, עד שאלוהים גילה שנח, בן 600 שנה, מתאים לתפקיד.
אלוהים כבר קבע שבני אדם יחיו פחות מ120 שנה, ככתוב: "וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג), וכך חלק גדול מהבעיה המוסרית נפתר, כי רוב האנשים כבר חיו מעל 120 שנים, וזמנם כבר נגמר, והם חיים על זמן שאול בלי הצדקה לחייהם.
וכך נגיע לפתרון של אלוהים.